המסע שלי לעבר טיפול בעזרת בעלי חיים

כשהייתי בת 12 הצילה את חיי כלבה, שמה שושה.

בדיוק עברנו דירה, ומצאתי את עצמי במציאות חדשה: מנוכרת מחברה, בודדה ותלושה. ללא יכולת בחירה, הגעתי לעיר חדשה. באותו יום השתנתי מקצה לקצה: מנערה בולטת, רועשת ומקובלת- לנערה שקופה, חבויה ודחויה. במשך השנה הראשונה למעבר ליוותה אותי תחושת בדידות איומה- אף אחד לא רואה אותי, אני לבד בעולם. לבד, עד כדי פגיעה עצמית.

ערב אחד, לקראת השעה 21:00, קיבלתי טלפון ששינה את חיי: "מצאנו כלבה נטושה ברחוב, את יכולה לשמור עליה עד שיפתחו העמותות בבוקר?". בלי לחשוב פעמיים, ומבלי לשאול את ההורים, אמרתי "כן".

אני, שבכלל פחדתי עד אותו הרגע מכלבים, הרגשתי ששושה נשלחה אליי מהיקום. כאילו ביקשתי אותה. באופן מקרי- הציעו לי לשמור עליה ללילה אחד, ואני בליבי כבר ידעתי: אני הולכת לאמץ אותה עד יום מותה.

לראשונה, אחרי שנה קשה מנשוא, שושה קיבלה אותי, אהבה אותי, התרגשה מהמפגש איתי בכל פעם מחדש. טיפלתי בה, נתתי לה אהבה וטיפחתי אותה כפי שהייתי רוצה שתעשה עבורי הסביבה.

כשהייתי בת 12 הצילה את חיי כלבה, שמה שושה.

והיום, אני מטפלת בעזרת בעלי חיים, כשלצידי קניה הכלבה שלי, מחפשת את הילדים ובני הנוער שזקוקים להצלה.

אז אם אתם מרגישים שילדכם זקוק לסיוע רגשי מכל סוג- אל תהססו. פנו אליי, ואני מבטיחה שאעשה עבורו את מירב המאמצים על מנת להעניק לו את הכלים להם הוא זקוק.